דף הבית             ארגונים        מאמרים           שירים          סרטונים       תמונות            קישורים         צור קשר
DEJJ         EDF             EIF             הבונים      השומר הצייר      דרור         הנוער הציוני      בני עקיבא           ביתר           במחתרת

תנועת דרור






























(Texte en Français)

ביולי 1943, כמה שבועות לאחר כניסת צבאות בנות-הברית לתוניס, ייסדו מספר צעירים, תלמידי גימנסיה, חניכי תנועת הצופים ותלמידי המורה לעברית נחום ירושלמי תנועת נוער חדשה ''צעירי ציון'' שהציבה לה למטרה עלייה והרשמה עצמית בקיבוץ. רק כמה חודשים לאחר יסודה נוצר המגע הראשון עם השליחים מארץ ישראל יגאל כהן ואפרים פרידמן מבית אורן ונפתלי בר גיורא משדה אליהו. עוד לפני התבססות התנועה במרוקו , הצטרפו בשנים 1945-46מספר צעירים שחלקם עברו הכשרה בקזבלנקה במסגרת תנועת שרל נטר, לגרעין הצפון אפריקאי שעתיד היה לייסד קיבוץ חדש אחרי שנות הכשרה. ברם המיזוג בין יוצאי מרוקו ותוניסיה לא עלה יפה והגרעין התפרק ב 1947 על רקע שמירת הדת היותר אדוקה אצל יוצאי מרוקו, וחילוקי דעות פוליטיים כאשר רוב יוצאי מרוקו הזדהו עם מפא''י ותנועת צעירי ציון הצטרפה לקיבוץ המאוחד של מפ''ם וקיבלה את שמה החדש ''צעירי ציון דרור''. יוצאי תוניסיה ואלג'יריה יסדו את קיבוץ רגבים ויוצאי מרוקו התפזרו, חלקם היו בין מייסדי קיבוץ ברור חיל ואחרים הצטרפו לקיבוצים דתיים.
בסיועם של בוגרי התנועה מתוניסיה ולאחר קום מדינה עם הגעתם של השליחים הראשונים החלה התנועה להכות שורשים במרוקו ונפתחו סניפים בקזבלנקה ובערי השדה רבאט, מראכש, טנג'יר, מכנאס, פאס, פוט ליוטי, מוגדור, אספי. בשונה מתנועת הבונים אשר פנתה לנוער הבורגני של בוגרי בתי הספר התיכוניים, תנועת דרור גייסה את חניכי בעיקר בקרב השכבות העממיות. למרות דימויה האנטי דתי החריף וצביונה המרקסיסטי מהפכני, אשר הקימו לה מתנגדים רבים בין הרבנים וראשי הקהילה המשיכה התנועה לפרוח למרות המשברים והצליחה לאחר איסור הפעילות הציונית לאחר העצמאות להמשיך את פעולתה החינוכית במחתרת

בוגרי מכון

אלברט בן חיים
נולד בעיר מקנאס ב 1937
אלברט השתייך לתנועת הצופים E.I.F בין השנים 1950-1952.
עם פתיחת הסניף הראשון של תנועת הנוער דרור בעיר מקנאס, הצטרף אלברט לתנועה הציונית שבראשה עמד המדריך חיים שטרית.
אלברט השתתף בהרבה סמינרים במרוקו ובצרפת והיה פעיל מאוד בתנועה.
בשנת 1955 כאשר מרוקו הייתה עדיין תחת חסות צרפת, אלברט נשלח למכון למדריכי חו"ל בירושלים. שם עבר הדרכה מתאימה שכללה הכשרה קדם צבאית, שימוש בנשק, פעילות חשאית, לימודים במכון בסדרת פעולות חינוכיות וכן הכשרה בעבודות שדה בקיבוצים כברי ובארי.
עם סיום הלימודים אלברט חזר למרוקו, שבינתיים זכתה בעצמאותה, בדרכים לא דרכים.
בין השנים 1956-1958 אלברט עבד במחתרת ומילא תפקידים רבים וחשובים בארגון הנוער בתנועת דרור וגם בעלייה הבלתי לגאלית.
בשנת 1958 כשמשטרת מרוקו בעקבותיו, אלברט התחתן עם החברה אורה ( מרסל ) ויחד ברחו ממרוקו והגיעו להכשרה בMAISON BEZOLLE – שליד העיר טולוז שבצרפת. משם, המשיכו יחד עם חברי הגרעין " אורנים" ועלו ארצה לקיבות בית אורן בדצמבר 1958.
אלברט הצליח לתעד את אירועי התקופה הנ"ל מסרטונים ארכיוניים שהסריט בין 1950 ל 1958 לסרט בשם "עדות וסיפור".
אלברט בן חיים מתגורר באשדוד – צייר במקצועו.
אפשר לבקר באתר :
www.benhaim-artgallery.com

רפי זגורי - מחזור 1955-56, איש ביטוח ת.ד. 711 אשקלון

LE MOUVEMENT DE JEUNESSE DROR AU MAROC

Quelques semaines après la libération du joug nazi et l'entrée des alliés, était fondé à Tunis en juillet 1943 un nouveau mouvement de jeunesse qui prit le nom de Tséiré Sion, les Jeunes de Sion. Les fondateurs convertis au sionisme par les événements, en majorité des lycéens venaient des mouvements de scoutisme et des anciens étudiants d'hébreu de Nahoum Yérouchalmi. Ils s'étaient d'emblée fixés pour objectif la alya et la réalisation personnelle dans le cadre du kiboutz. Ce n'est que quelques mois après sa fondation que les jeunes eurent un contact avec les premiers émissaires venant d'Eretz Israel. L'écho de cette initiative parvint jusqu'au Maroc et avant même que le mouvement y entame son activité éducative; plusieurs dizaines de jeunes de ce pays devaient se joindre en 1945-47 au premier garin nord africain destiné à fonder un nouveau kiboutz. Toutefois la greffe ne prit pas entre les jeunes des trois pays de l'Afrique du Nord et le garin se scinda sur fond de divergences religieuses – les originaires du Maroc restant plus traditionalistes – et politiques – les originaires du Maroc en majorité favorables au Mapaï alors que les Tunisiens s'étaient affiliés au Kiboutz Hameuhad de l'Ahdout Avoda. Le mouvement prend le nom de Tséire Sion Dror. Les originaires de Tunisie et d'Algérie devaient fonder le kiboutz Régavim alors que les originaires du Maroc devaient être parmi les fondateurs du kiboutz Bror Hail dans le nord du Néguev, alors que les éléments religieux rejoignaient des kiboutsim du Kiboutz Hadati.

A partir de 1947 avec le concours de vétérans du mouvement de Tunisie; puis après la création de l'Etat de shlihim d'Israel, le Dror s'installe au Maroc, en particulier à Casablanca mais avec le temps devait étendre ses activités également à Rabat; Tanger, Marrakech; Port Lyautey; Mogador, Safi; Meknes et Fes.
A la différence des Habonim qui recrute essentiellement parmi les lycéens, le mouvement, fidèle à son orientation marxiste révolutionnaire, recrute ses membres parmi les couches populaires et les jeunes travailleurs. Souvent suspecté par les autorité de tendances communistes et dénoncé par les rabbins pour sa propagande anti religieuse virulente; le mouvement devait se heurter souvent aux dirigeants de la communauté qui parfois le dénonçait aux autorités. Malgré cette opposition, il devait réussir à s'implanter et à poursuivre ses activités éducatives dans la clandestinité après l'indépendance du Maroc en 1956.































By Roger Derhy - home page - ?????? - ??????? - ?????? - ??????? - ????? - ?????? - ??????? - ???????